מבערי קטורת עשויים ממגוון חומרים. בהתאם למטרה שלהם (כגון מנחות דתיות, שריפת קטורת ביתית או חפצים של מלומד) ולסגנון, החומרים הנפוצים כוללים בעיקר את הקטגוריות הבאות:
נחושת: כולל פליז, נחושת טהורה וברונזה. נחושת טהורה, בשל נקודת ההיתוך הגבוהה שלה, מוליכות תרמית טובה והברק הסגול לאחר חמצון, משמשת לעתים קרובות במבערי קטורת- מתקדמים. פליז, בשל עלותו הנמוכה יותר וצבעו הזהוב, נמצא בשימוש נרחב במבערי קטורת ביתיים ובודהיסטים. מבערי הקטורת של שואנדה של שושלת מינג הם דוגמאות מייצגות של יציקת פליז.
קרמיקה: כגון צלדון, פורצלן לבן, Ge ware, Di ware, זיגוג שחור, וזיגוג מצופה זהב- וכו', שהפכו למיינסטרים במיוחד לאחר שושלת סונג. הם משלבים פרקטיות ואומנות, מתאימים להבערת קטורת בתוך הבית או לשימוש במקדשים בודהיסטים.
ירקן/אבן: כגון שיש לבן ואבן כחולה, מצויים בעיקר במקדשים, גנים או מבערי קטורת גדולים. קיימים גם דגמים ביתיים קטנים יותר, אך הם נדירים יחסית. חומרים אחרים: אלה כוללים זהב וכסף (בעיקר בשימוש על ידי אצילים קדומים), במבוק ועץ (פחות נפוץ לשריפת קטורת- פתוחה), וברזל (בעיקר בשימוש במבערי קטורת עם ידיות), שפחות נפוצים במבערי קטורת- כלליים מודרניים.

